פסק-דין בתיק ת"א 5594-01-11

לפני תובענה לפיצויים בגין נזקי גוף אשר על פי הנטען נגרמו לתובע, מר יוסף צברי,  במהלך עבודתו כנהג משאית הובלות ביום 18/3/04.

1.         התובע יליד 19/3/1966 היה בן 38 ביום התאונה, ובן 47  שנים כיום.

2.         הנתבע 1 הינו בעל חברה לאריזות והובלות,  ובזמנים הרלוונטים לתביעה העסיק את התובע כנהג. הנתבעת 2 הינה חברה לביטוח בע"מ אשר הוציאה פוליסת ביטוח שמספרה  03/051/048/0016131 לכל התאריכים הרלוונטים לתביעה זו לכיסוי חבותו של הנתבע בחבות מעבידים כלפי עובדיו ולרבות חבות כלפי התובע.

3.         לטענת התובע, ביום האירוע נדרש על פי הוראות מעבידו להעביר משאית מלאה משטחים לעסק בעיר אזור. ככל הנראה במהלך ניסיון התרת חבל לצורך פריקת המשטחים החלו המשטחים ליפול על התובע וגרמו לו לחבלות בראש, בפנים,  בקרסול ימין ובאצבעות כף יד ימין, לסחרחורות, להקאות ועוד.   

4.         המחלוקת נסובה הן לעניין  עצם האירוע ונסיבותיו, הן לעניין האחריות והן לעניין גובה הנזק.

תמצית טענות הצדדים

טענות התובע

5.         לטענת התובע התאונה ארעה בשל רשלנות ו/או חוסר זהירות ו/או חוסר מיומנות ו/או הפרה חובה חקוקה של הנתבע  ו/או עובדיו ו/או שלוחיו אשר הנתבע 1 אחראי למעשיהם או מחדליהם באופן ישיר ו/או שילוחי מאחר ובין היתר הורה לתובע לעבוד ללא ציוד מגן, שם מכשול בפניו ולא סיפק לו מקום עבודה וסביבת עבודה בטוחים, לא הזהירו מפני סיכונים שבעבודה ללא קסדה, חדל מלמנות ממונים על הבטיחות ו/או מנהלי עבודה בעלי הכשירות והמיומנות הנדרשים והפר חובות חקוקות אשר נועדו להגן על העובד ועל שלומו.

6.         עוד מוסיף התובע כי במקרה דנן בהתאם להוראות ס' 41 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) יש להחיל על התובענה את הכלל "הדבר מדבר בעדו" שכן לא הייתה לו הידיעה או לא הייתה לו היכולת לדעת מה היו הנסיבות שגרמו לתאונה, וכי התאונה נגרמה ע"י מקום עבודה עליו הייתה לנתבע 1 שליטה מלאה.

טענות הנתבעים

7.         בראש וראשונה הכחישו הנתבעים בכתב ההגנה את עצם האירוע הנטען ואת שאר הנסיבות הנטענות ע"י התובע. הנתבעים ציינו כי עדות התובע לעניין קרות התאונה הינה רצופת סתירות, ולא ניתן לתת בה אמון.  הנתבעים הוסיפו כי מדובר בעדות יחידה של בעל דין שצריכה להיבחן בזהירות בהתאם לסעיף 54 לפקודת הראיות.

8.         זאת ועוד, גם בהינתן גרסת התובע הרי שלטענת הנתבעים, הם לא התרשלו ולא הפרו חובה כלשהי כלפי התובע. לטענת הנתבעים התובע לא הוכיח כי נפגע בשל פגם כלשהו במשאית או בשל כשל אחר. מחומר הראיות עולה כי התובע נפגע בשל חוט שהסתבך ברגלו. מדובר בסיכון טבעי לסוג העבודה של התובע, ולא היה ביכולתו של המעביד למנוע סיכון זה .

9.         עוד מציינים הנתבעים כי נטל השכנוע במקרה דנן מוטל לפתחו של התובע, והוא לא עמד בנטל המוטל עליו.

דיון והכרעה

10.        מאחר שהצדדים חלוקים אף לגבי נסיבות אירוע התאונה יש לבחון את שתי הסוגיות שבפניי: האם הרים התובע את הנטל לשכנע את ביהמ"ש בנסיבות התאונה כפי שתיאר בכתב התביעה, ובהנחה שכן האם בנסיבות אלה קמה אחריות מושגית וקונקרטית של הנתבעת כלפי התובע. רק בהנחה שהתשובה לגבי שתי השאלות חיובית, יתפנה ביהמ"ש לבחון את שאלת הנזק, שגם הוא כאמור שנוי  במחלוקת.

שאלת האירוע ונסיבותיו

11.        העדות היחידה לגבי עצם התרחשות התאונה במהלך עבודתו של התובע כמתואר על ידיו הינה עדותו של התובע עצמו. אומר מיד כי התובע לא שכנע כי עדותו לעניין אמינה, ובעדותו נבקעו די בקיעים על מנת שלא לקבל את גרסתו על כל מרכיביה.

12.        בראש ובראשונה ראוי לציין כי התובע לא מסר גרסה קוהרנטית באשר לשאלה העובדתית העיקרית שבמחלוקת והיא נסיבות התאונה ואופן התרחשותה.

13.        בכתב התביעה (ס' 6-7) ובתצהירו (ס' 8) הסביר כי העביר משאית מלאה במשטחים לעסק בעיר אזור, וכי במהלך התרת חבל לצורך פריקת המשטחים החלו המשטחים ליפול עליו. לעומת זאת בחקירתו הנגדית בבית המשפט טען כי הגיע לעיר אזור עם משאית ריקה לאחר שפרק משטחים קודם לכן באשדוד (פרוטוקול הדיון מיום 18.3.13 עמ' 9 ש' 32-15), ובעיר אזור היה אמור להעמיס משטחים על המשאית. לפי גרסה זו התאונה התרחשה דווקא בעת העמסת המשטחים על המשאית (פרוטוקול הדיון מיום 18.3.13 עמ' 10 ש' 2-6).